הבעיות החברתיות של מדינת ישראל – מהפערים בין עניים ועשירים, דרך מחירי הדיור המאמירים, ועד לאבטלה ועבודה במשרות ללא אופק תעסוקתי – קשורות ללא הפרד במדיניות התחבורה הקלוקלת אותה מקדמת הממשלה הנוכחית. מדיניות זו כוללת השקעה של 80% מתקציב הפיתוח של משרד התחבורה בבניית כבישים, שמקדמים בעיקר את התלות הישראלית ברכב הפרטי. התקציבים הגבוהים, שמלווים בשימוש גבוה ברכב בישראל ביחס למדינות ה-OECD, רעים לכולם: גם לעניים שידם אינה משגת לקנות רכב ונאלצים להשתמש בתחבורה ציבורית גרועה (ליותר מ-30% ממשקי הבית בישראל אין רכב).

קרא עוד...

לישראל אין כיום תכנית לאומית להתמודדות עם שכונות מצוקה וריכוזי עוני, שהשפעתן על עתיד הילדים המתבגרים בהן ועל החברה בכללותה היא הרסנית. פרויקטים דוגמת פינוי-בינוי ותמ"א 38 בוודאי לא פותרים את הבעיה של שכונות קשות בישראל, היות שהם לא כוללים שום מנגנוני תמיכה באוכלוסיות חלשות – שוכרים או בעלים עניים – שיידחקו מהשכונה בעקבות הפרויקטים, או לחלופין ימשיכו לגור בה, אולם בבניינים צפופים שייהפכו לסלאמס.

קרא עוד...

ממשלות ישראל האחרונות החלישו בעקביות את הדיור הציבורי, והביאו אותו לשפל חסר תקדים של 3% מכלל מלאי הדיור. בעבר, מדינת ישראל הייתה חלוצה עולמית בשיכון אוכלוסיות עניות, אולם למרבה הצער, היא הצטרפה למגמה העולמית של החלשת הדיור הציבורי, החמרת הקריטריונים לזכאות, ותחזוקה פושעת ממש של מלאי הדירות הקיים (עם השקעה שנתית מגוחכת בתחזוקה של 600 ₪ לדירה).

קרא עוד...